מבני מפטמה לבקר


מבוא

ענף המפטמה, לשלוחותיו השונות, קיים שנים רבות בשני המגזרים: משק משפחתי ומשק שיתופי.auctio12 מאופן טבעם שונים שני מגזרים אלו בגודל העדרים. המפטמות במשקים המשפחתיים  נבנו במהלך השנים תוך כדי התאמת המבנים לאילוצים בגבולות חצרות המשק. אולם כיום – בעידן הרפורמה – עם הנטייה להרחבת המפטמות מחד גיסא, ועם ההחמרה בדרישות איכות הסביבה מאידך גיסא, נדרשים  בעלי משקים משפחתיים להתאים עצמם לתנאים החדשים. לא מן הנמנע שרבים ייאלצו להעביר את מפטמותיהן אל מחוץ לחצר הסמוכה לבית המגורים. גם בעדר השיתופי יחולו שינויים רבים בארגון המפטמה ובמבניו.

 

משק משפחתי בעל רפת

גודל יחידה (משק משפחתי ממוצע) – 100 עגלים.

תכנון המפטמה – 100-300 ראש.

בכדי לאפשר פיתוח נוסף מוצע להקצות מקום ל- 150 עגלים.

הערה: יש לחשוב על הקפים גדולים יותר עם המגמה להגדלה וליבוא עגלים מחו”ל.

משק משפחתי מתמחה ומשק שיתופי

היחידה מונה בין 300 ל- 2000 עגלים.

גודל חצר אופטימלי-  25-40 ראש.

עבודות תשתית

יש להבטיח מניעת ניקוז מים עיליים מהסביבה למפטמה ומניעת תשטיפים מהמפטמה לסביבה. כדי למנוע מנגר עילי לחדור אל חצר המפטמה תיבנה במעלה המפטמה סוללה או תעלה להטיית מים אלו אל מערכת הניקוז הטבעית.

במשק משפחתי מומלץ לבנות את המפטמה בשיפוע היורד מאזור המגורים או אל חצר המשק. ככלל גגות מבנים וסככות ייבנו במקביל לשיפוע. גם רצפת המבנים תיבנה בשיפוע. השיפועים הרצויים חייבים להבטיח משטר ניקוז מתאים וייקבעו בהתאם לתנאי הטופוגרפיה והאקלים בסביבה ובכל מקרה לא יעלו על 5%.

מרחקים מינימליים

המגמה הכללית בבנייה חדשה בישובים חקלאיים היא להפריד ולהרחיק בין אזור המגורים לאזור המשקי ובכך להפחית מטרדים אקולוגיים כמו שפכים, זיהום, חומרי הדברה, אבק, ריח, רעש ועוד.

מידת המטרדים תלויה בגורמים שונים כמו גודל הענף, כוון רוח שלטת, מחסום טבעי או מלאכותי ועוד. לפיכך יש לראות את ההנחיות ככלליות בלבד. קיימים כמובן מקרים חריגים רבים אשר לפתרונם ניתן להיעזר במערכת ההדרכה, במשרד לאיכות הסביבה, ובמשרדי התכנון.

המרחק מגבול חלקה שכנה – לפי הוראות ועדת הבנייה המקומית.

מעברים ודרכים

יש לתכנן את מבני המפטמה כך שתימנע תנועת רכבים בדרכים פנימיות בהילוך אחורי.

המרחק בין המבנים– לפחות 5 מ’.

תכנית המפטמה בכללותה צריכה לקחת בחשבון  את צרכי הניקוז.

רוחב דרכי הגישה – 10 מ’ כולל שוליים ותעלות ניקוז.

כווני הצבה

הצבת מבנים בציר אורך צפון-דרום תבטיח חדירת קרני השמש לכל אחת מחצרות המפטמה בתנאי של מרחק מתאים בין המבנים. לעומת זאת הצבה בציר אורך מזרח-מערב תבטיח חצר דרומית שתיהנה מקרני השמש במשך שעות יום רבות. לחילופין חצר צפונית אינה רצויה כיוון שאינה זוכה לקרני אור והרטיבות תשלוט בה.

יש גם להתחשב בכוון משבי הרוח במרבית ימות השנה; בניית הסככה בניצב לכיוון הרוח תקל מאוד על אוורור המבנה, ועל פיזור העגלים בו.

למרות האמור לעיל, ישקול המתכנן את כיוון ההצבה בהתאם לתנאי המקום.

 

אבוסים וסגרים

רצוי שהאבוס לעגלים ימוקם כך שתימנע פגיעת רוח ו/או גשם על פני העגלים.

חשוב שיהיה לאבוס כיסוי מצל להגנה בפני קרינה ישירה בחודשי הקיץ. שיטת ההזנה החופשית בבליל מזון אינה מחייבת התקנת סגרים לאורך האבוס.

 

מרזבים ומזחלות

מזחלה הינה תעלה אופקית הפרושה לאורך גג המבנה לקליטת מי הגשם מן הגג.

מרזב הינו צינור אנכי המוליך את מי הגשם מן המזחלות אל מוצא ניקוז הממוקם מחוץ לגבולות המבנה.

התקנת מזחלות ומרזבים נחוצה רק במידה שמי הגשמים עלולים להתנקז אל חצרות העגלים בהן יש זבל. במידה וקצות הגגות של הסככות פרושות מחוץ לגבולות המבנה אין צורך בכך אך יש להתקין תעלות לקליטת מי הגשם וסילוקם. במידה וקצות הגגות הן מעל חצר המפטמה יש להתקין מזחלות ומרזבים שיפנו את מי הגשם אל מערכת הניקוז הטבעית מחוץ לשטח המפטמה בלא שיבואו במגע עם הזבל.

שקתות

יש חשיבות רבה לאפשר לעגלים, לשתות כל כמות מים שירצו ללא כל הגבלה וכן לדאוג לאיכות  גבוהה של המים. לכן יש להקפיד על מספר עקרונות:

א.  להתקין מספר שקתות רב ככל שניתן;

ב.  לאפשר גישה חופשית של העגלים;

ג.    לאפשר שחלוף מהיר של המים;

ד.  להתקין גג מעל כל שוקת (בקיץ טמפ’ המים עשויה להגיע ל 37  מעלות בקרינה ישירה).

המיקום האידיאלי של השקתות הוא סמוך לאזור הרביצה, כאשר הגישה אל השוקת היא מכיוון האבוס בלבד. ניתן גם למקם שקתות בהקפי הגדר של הסככות עצמן אך אין לפסוח על הצללתן.  השוקת חייבת להיותממוקמת על משטח בטון. כמו כן,  יש לבטן מסביב לאזור גישת העגלים לשוקת. בכדי למנוע את הרטבת אזור הרביצה יש למנוע מהעגלים לשתות מתוך אזור הרביצה באמצעות מיגון מפח מגולוון או פלדת אל-חלד. יש לדאוג להתקנת פתח ניקוז לכיוון משטח הבטון אשר יהיה מוגן מפני העגלים. רצוי שהשקתות תהיינה  לא עמוקות מדי בכדי לאפשר סחרור מים מהיר ושטח שתייה יעיל. גודל השקתות לקבוצה יחושב לפי מכפלת מספרהעגלים בקבוצה בשטח שוקת נידרש לעגל (1 מ”ר ל100 ראש). לדוגמה:  אם בחצר יש 30 עגלים, שטח שוקת יעיל יהיה של 0.3  מ”ר, כלומר אם רוחב השוקת 35 ס”מ אורך השוקת יהיה 85 ס”מ. רצוי למגן את השוקת בצינוראשר ימנע הטלת צניפים אל המים.

במשקים אשר מספקים מי-גבינה לעגלים- יש לתכנן שקתות מיוחדות לכך אשר תוספנה לשקתות הרגילות.

סככת טיפולים

ניתן לבנות סככת טיפולים אשר עשויה להחליף את העולים לאורך האבוס. בניית סככה מעין זו מחייבת בניית גג שתגן מפני גשם ושמש, וכן שקתות. גודל הסככה יחושב לפי 6 מ”ר/עגל כפול 10% מהעגלים במפטמה.

טיפול בזבל

הטיפול בזבל יהיה שונה בהתאם לרמת סמיכותו. פרש העגלים נאגר בשלושה מצבי צבירה:

 

פרש מוצק – עגל מפריש בממוצע כ- 9 מ”ק זבל לשנה (בריכוז מוצקים של 10%).

הכמות המיועדת לטיפול תלויה בסוג הרפד ותדירות הריפוד.

הזבל המוצק יפונה מן הסככות אל משטח אצירה חיצוני מבוטן בגודל של 1 מ”ר לעגל,  ושממנו תימנע נגירת נוזלים אל הסביבה באמצעות בניית מעקה בטון מסביב. מומלץ להתקין גג מעל משטחים אלו במידה שזבל יוצא מן הסככות בתקופת החורף. התשטיפים מאזור זה יתועלו באופן מוסדר למתקני טיפול.

טיפול ושימוש בזבל מחוץ לתחום המפטמה:

א.        פזור והצנעה של זבל מוצק  בשדות חקלאיים בהתאם להמלצות הגורמים המתאימים (שירות שדה- שה”מ, המשרד לאיכות הסביבה);

ב.        הכנת קומפוסט;

ג.           הפנייה למתקנים אזוריים;

 ד.          שימוש אחר.

 

זבל נוזלי – זבל נוזלי הוא זבל אשר כמות המוצקים ליחידת נפח היא קטנה יחסית ואשר עקב כך תיתכן זרימה גרביטציונית של הזבל מהמפטמה אל סביבתה. המקום המועד לקבלת זבל נוזלי הוא מדרך העגלים לאורך האבוס.

  • הטיפול בזבל נוזלי ייעשה תחילה ע”י אגירת הזבל הנוזלי במאגר אטום ומגודר, אשר תימנע נגירת מים עיליים אליו וממנו. זבל זה יטופל מקומית (ייבוש) או שיפוזר בזמן מתאים.  חסרון: מפגע סביבתי בגין ריחות. הפיזור בשדות מוגבל לאזורים מסוימים. עליו להיעשות בצורה מבוקרת בתיאום עם אנשי שירות שדה- שה”מ, והמשרד לאיכות הסביבה.
  • אפשרות נוספת: הפנייתו אל מתקן הפרדה באמצעות:
  1. שטיפה ע”י מים ממוחזרים;
  2. דחיפה באמצעות טרקטור;
  3. דחיפה באמצעות מגרד מכני.

הפניית הזבל הנוזלי לעבר מתקן הפרדה מחייבת בניית תעלות הובלה. האזור שאליו מופנה הזבל כולל מספר מערכות נלוות מעבר למתקני ההפרדה: בור ערבול, מכלים אופרטיביים, מערכת שינוע מים וחשמל.

לאחר ההפרדה מתקבלים שני מקטעים: מוצקים ונוזלים. הנוזלים יופנו למתקן טיפול-קדם או למערכות ביוב אזוריות, בהתאם להנחיות של הגופים האזוריים המופקדים על הנושא. מקטע הזבל המוצק  יפונה לאחת מהאפשרויות הבאות:

  • פיזור בשטח חקלאי;
  • קומפוסט (לצורך מחזור הזבל לריפוד סככות או למטרות אחרות);
  • טיפול כימי לצורך מחזור הזבל לריפוד בסככות.

בכדי לצמצם את זיהום הסביבה מובאות להלן ההמלצות הבאות:

א.        התשתית בחצרות תהיה עמידה בפני כלים מכניים לפינוי זבל.

ב.         החצרות תיבנינה כך שתימנע גלישה של זבל (מוצק או נוזלי) הנוצר בחצר אל מחוץ לתחומיה וכן תימנע זרימת מי נגר אליה.

ג.           תשתית החצרות תהיה אטומה לחלחול.

ד.         יש לשאוף לקירוי מרבי של שטחי המחייה של העגלים בהתחשב באילוצי ובתנאי הסביבה המקומיים.  מומלץ להימנע מהוצאת עגלים בתקופה גשומה  לחצר לא מקורה. תשטיפים מאזור זה יופנו למוצא מבוקר לשם הפנייתם למתקן טיפול.

ה.        מי  גשמים יפונו מן הגגות אל מוצאים מבוקרים מחוץ לחצרות באמצעות מרזבים ומזחלות.