דפוסי התנהגות בזמן הייחום בפרות מטופלות בפרוסטגלנדינים לעומת פרות שאינן מטופלות, בעת השתלת עוברים


הקדמה:
למצב הרביתי של בקר יש השפעה רבה מאוד על קליטת הריון והצלחתו (הריון של עובר שהושתל).
מניפולציות שונות המשפיעות על מחזורי הייחום, בבקר, יכולות להעלות את מספר הפרות המועמדות להשתלת עובר. מניפולציות אלו כוללות ע”פ רוב שימוש בהורמונים, למשל, פרוסטגלנדינים ופרוגסטינים.
(פרוסטגלנדינים – משפחה של 20 חומצות שומניות שהפרקורסורים שלהם הם פוספוליפידים של הממברנות של התאים. כמו הורמונים הם יכולים להשתחרר למחזור הדם, אך בניגוד להם טווח פעולתם הוא רק בקרבת מקום. יש להם השפעות שונות, בין הנפוצות, כיווץ שריר חלק, השפעה על אגרגציה של טרומבוציטים, השרייה של דלקת, השפעה על לחץ הדם, כמו כן השפעה על הציר המיני והרביתי, השרייה של צירים בזמן הלידה ועוד.
מניסויים קודמים הוכח כי שימוש בפרוסטגלנדינים מעלה את אחוזי ההיריון של פרות מושתלות עוברים, אך עדיין לא ברור אם העלייה מתרחשת עקב השפעות ישירות של הפרוסטגלנדינים או שהשימוש בהם מעלה את מידת הדיוק של אבחון זמן הייחום ע”י החוקר, גורם שמזרז ועוזר לתהליך.
מידת הסנכרון, המוגדרת כ “ההפרש בשעות בין תחילת הייחום של המועמדת להשתלה לעומת תחילת הייחום של התורמת”, מהווה גם כן גורם שמשפיע על אחוזי קליטת והצלחת ההיריון.
ככל שרמת הסנכרון עולה, עולים אחוזי ההצלחה.
מטרת המחקר הנה לקבוע אם דפוסי ההתנהגות המוצגים ע”י מועמדות פוטנציאליות להשתלה, בזמן הייחום, יכולים להוות אינדיקאטור שיעיד על רמת ההצלחה של ההיריון.
התגובות ההתנהגותיות שנצפו נמדדו ותועדו ע”י מודד ייחום אלקטרוני, נתונים אלו יכולים לתת לאמבריולוג כלי נוסף לקבלת החלטות ונקיטת אמצעים שונים לגבי המועמדות להשתלה.

מהלך הניסוי:
1812 עוברים (בדרגות שונות שיפורטו בהמשך), הושתלו בפרות מיועדות. המצב הגופני של המועמדות נע בין 7 ל-8, (כאשר 1 מוגדר כרזה מאוד ו-9 כשמנה).
לכל מושתלת הותקנה מערכת לצפייה בדרישהheat watch) ).
היו 2 טיפולים ולכן 2 קבוצות:
· קבוצת ניסוי: 996 פרות שטופלו בפרוסטגלנדינים.
· קבוצת ביקורת: 816 פרות עם מחזור ייחום טבעי, כלומר שלא קיבלו טיפול
בפרוסטגלנדינים.

§ כל פרה שהציגה דרישה עומדת (standing estrus) , הוגדרה כפוטנציאלית לקבלת עובר מושתל הן בקבוצת הביקורת והן בקבוצת הניסוי.
§ המערכת האלקטרונית שהוזכרה לעיל, מטרתה הייתה לקבוע את מועד תחילת הייחום ומועד סופו, נתונים החיוניים לשם תהליך ההשתלה.
§ מועמדות שלא עברו בדיקה רקטלית (rectal palpation), לא עברו את תהליך ההשתלה ולא השתתפו בניסוי.
§ הקריטריון על ידיו קבעו את תחילת הייחום היה ניסיון של 4 קפיצות (mounts) בטווח זמן של 6 שעות. כל פרה שלא עמדה בקריטריון זה לא נכללה בניסוי.
§ סיום הייחום נקבע ע”י העדר לפחות 4 קפיצות בטווח זמן של 6 שעות.

מהנתונים שנמדדו לגבי 1812 המושתלות, חילקו את הפרות לקטגוריות שונות:
1. זמן ייחום של פחות מ-11 שעות.
2. זמן ייחום בין 11 ל-17 שעות.
3. זמן הייחום ארוך מ-17 שעות.

אחוזי הריון הושוו בין המושתלות ונמדדו דפוסי התנהגות שונים כמו כן נמדדו הפרמטרים הנ”ל בהתחשב באם הפרה קיבלה עובר קפוא או טרי. העוברים דורגו למספר רמות:
מצוין- חסר גרנולציה
טוב- מעט גרנולציה ומעט cellular derbis
מספיק- יש גרנולציה, cellular derbis ואירגולציה של גודל התא.

תוצאות:

· 50% מהפרות הציגו זמן ייחום בטווח של 11-17 שעות. מעט יותר נכללו בקטגוריה של זמן ייחום מעל 17 שעות.
· בקבוצת הניסוי היה בולט באופן משמעותי כמות רבה יותר של קפיצות, (מדד לתחילת הייחום). כמו כן זמן הייחום עצמו היה ארוך יותר בפרות מקבוצת הניסוי.
· רבים מהמאפיינים של התנהגות ותגובות שונות הנצפות בזמן הייחום, היו דומים בין 2 הקבוצות.
· הטיפול בפרוסטגלנדינים לא השפיע על תחילת וסוף זמן הייחום .
· זמן הייחום לא השפיע על אחוזי ההיריון בקבוצת הביקורת כאשר הושתלו עוברים טריים בדרגות 1 או 2.
· בקבוצת הניסוי כשזמן הייחום היה מעל 17 שעות והעוברים היו טריים בדרגה 1 או 2, אחוזי ההיריון היו גבוהים יותר. (בהשוואה לקבוצה בעלת נתונים דומים רק שזמן הייחום נכלל בקטגוריה השנייה, 11-17 שעות).
· זמן הייחום לא השפיע על אחוזי ההיריון כאשר העוברים המושתלים היו ברמה 3 (טריים או קפואים).
· כצפוי, כאשר העוברים המושתלים היו קפואים, אחוזי ההיריון היו נמוכים יותר לעומת עוברים טריים באותה הדרגה.

לסיכום:

הפרות של קבוצת הניסוי, אלו שטופלו בפרוסטגלנדינים, הציגו ייחום ארוך ואינטנסיבי יותר. ייחום מסוג זה מאפשר הזדמנויות רבות יותר להיות מזוהה ע”י הבוחן. סינכרוניזציה של הייחום (מושג שהוגדר לעיל), לא משפיע על תחילתו או סופו של מועד הייחום. לכן הפרות שטופלו בפרוסטגלנדינים לא דורשות טיפול שונה מהפרות האחרות לשם אבחון זמן הייחום.
משך זמן הייחום לא השפיע על אחוזי ההיריון בקבוצת הביקורת, לעומת זאת בקבוצת הניסוי, שקיבלו עוברים טריים בדרגות 1 או 2 ומשך הייחום עלה על 17 שעות, הציגו אחוזי הריון גבוהים יותר בהשוואה לאחרות. הסיבה להבדל הזה אינו ברור עדיין ולכן יש צורך לערוך ניסויים נוספים שיבהירו נקודה זו.